השמנת יתר: תמונת מצב היום
לעתים אנו מחליטים שהגיע הזמן להתחיל בדיאטה, לאחר שגילינו עד כמה הכרס גדלה. ואז אנו נזכרים בתקופה שנראינו יפה . ובכן אם הגעת לגיל 40 או יותר, יש לדעת שמשהו בגוף השתנה.

ד"ר Elson Hass הוא הראשון שתיאר את המונח שומן מדומה (false fat), מצב שבו קיימת אגירת מים, בצקות ברגליים ונפיחות תת-עורית כתוצאה מתגובה אלרגית של הגוף למזונות לא בריאים שאוכלים וגורמים לתגובה מיוחדת של רגישות למזון.

כאשר קיים מצב של שומן מדומה, יש עלינו , כ 5 ק"ג או יותר של משקל נוסף המורכב ממים בנוסף לשומן הרגיל . הבעיה היא שקשה למומחה למחלות אלרגיות לגלות את התגובה של אלרגיה בכל הגוף והתופעה מתוארת באופן כללי כגון "תגובה אלרגית לא ספציפית" .

אולם האמת היא שמדובר בתגובה אלרגית של כל הגוף כתוצאה מרגישות למזון.
מי לא היה חשוף לתגובות אלרגיות בחייו? בדומה לקדחת-השחת שגורמת לנפיחות בעיניים וברקמות האף, רגישות למזון גורמת ל"התנפחות" ברקמה התת-עורית בכל הגוף, ומים יוצאים מכלי דם קטנים לרקמות בסביבה על מנת לנטרל חלקיקי מזון שנכנסים ממערכת העיכול ולא הצליחו להתפרק בצורה שלמה. במילים אחרות המערכת החיסונית מזהה את החלקיקים האלה כחומר אנטיגני ומעוררת תגובה "דלקתית" סביב החלקים שלא עוכלו.

התוצאה הסופית היא אגירת מים ונפיחות בבטן. אולם קיימות תגובות סמויות נוספות בתוך הגוף . אחת מהן היא הפרשה של אדרנלין. זו תגובה של הגוף שמיועדת לגרום להתכווצות של כלי דם ולמנוע נפילת לחץ הדם ובריחת מים לרקמות בסביבה. זאת תגובה רגילה במצבי חרום. לכן במצבים אלה הרופא יזריק לחולה מנת תרופה בשם cortisol כדי להקל על הסימפטומים.

אחרי ההתקף הראשון של התנפחות, ההתקפים הבאים יהוו פחות חמורים וסמויים, אבל בשלב מסיים כמות האדרנלין בגוף מתרוקנת, ואז מופיעה הרגשת חולשה, התקפים של אי שקט נפשי ורעב למזון מסוים שהמוח למד לזהות אותו וכך מעגל הקסם מתחיל. ברוב המקרים , מחפשים מזונות שמעלים את רמת הסוכר בדם וכתגובה הלבלב מפריש כמות מוגברת של אינסולין. האינסולין גורם לחוסר יציבות ברמת הסוכר ולעתים לרמה נמוכה של סוכר בדם. התוצאה היא שכאשר שוב רעבים, מחפשים את המזון שמרגיע ואז המחיר הוא גבוה: מתחילה התמכרות לפחמימות.

בדומה למכורים לסמים, גם כאן יש צורך לאיזה שהוא מזון שמשחרר מה"סבל". הדרך המהירה ביותר שהמוח שלנו זוכר היה אכילת פחמימות מכיוון שזה גורם להרגשה טובה ושמחה – הסוכר פועל כסם טבעי שגורם להתמכרות!!!. וכפי שד"ר Haas ציין, נוכחות של הפחמימה האהובה במזון מרגיעה אולם כאשר היא חסרה מתחיל האי-שקט הנפשי ....

כאן נכנס לתמונה שחקן חדש במוח שנקרה סרוטונין. הסרוטונין הוא חומר שנפרש על ידי תאי המוח הנותן לנו הרגשה של שמחה ורוגע.

רמה נמוכה של סרוטונין במוח גורמת לתשוקה למתוקים, דיכאון, עייפות, אומללות וחוסר ברגש של .well-being הרופאים ממליצים בדר"כ על נטילת תרופות כדי להעלות את רמת הסרוטונין, או שלוקחים מהמזונות האהובים, שגם קל להשיגם .
מה עושים כדי לצאת מהמלכודת של הטבע: הדרך היחידה היא להימנע ממזונות הידועים ביותר שגורמים לתגובה אלרגית של הגוף וגם להתמכרות:
• מוצרי חלב
• חיטה לבנה ומוצריה
• תירס
• סוכר
• סויה
• ביצים
• פקנים

כמו בהתמכרות לסמים אני חייבים להימנע מחשיפה למזונות אלה ולשמור על דיאטה מסוימת. הבעיה היא שמרבית השיטות להורדה במשקל מתרכזים בתוכנית תזונתית ובהתעמלות, ומתעלמים מגורם פסיכולוג ורגשי שקיים אצל אלה שרוצים לרדת במשקל. יתכן שאתה יודע מה צריך לאכול ואיך להתאמן בחדר כושר אולם המחשבות והרגש שהפעלת בעבר ממשיכים לפעול כעת נגד הכוונה שלך לרדת במשקל. לכן כבר נאמר שאם הכול נימצא בראש שלנו אנו צריכים לטפל קודם כל בראש.

הבעיה נמצאת באזור שנקרא hypothalamus או מתחת ל- Thalamus או מוח הביניים שהוא אזור הנמצא בבסיס הגולגולת ומעל בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) שעליה הוא מקושר באמצעות מערכת עשירה של כלי דם ועצבים.

תפקידו של מוח הביניים הוא לווסת תהליכים מטבולים מסוימים, להעביר פקודות להפרשת הורמונים מבלוטת יותרת המוח ולהפעיל מערכת עצבים בלתי רצונית שפועלת במצבי חרום. כאן מרוכזים מרכזים רבים שמנהלים את החיים הבלתי רצוניים שלנו: מרכז החום, הנשימה, הרעב, השובע, התנהגות מינית ורבים אחרים. ממוח הביניים מועברים ההוראות להפרשת הורמונים רבים בבלוטת יותרת מוח שמפריש ACTH לבלוטת יותרת הכליות במקרה של סכנה גופנית ( הידוע כ"תגובה הילחם או ברח"), מעבר מילדות לבגרות על ידי בפרשה של הורמון הגדילה, וויסות מחזור החודשי אצל האישה, שמירה על שלמות העובר בתקופת הריון, הספקת חלב לרך הנולד, אופן חלוקת השומן בגוף וכוי.

מצב שני, מוח הביניים או hypothalamus מחובר גם למרכז שנמצא מעליו: thalamus. מרכז זה הינו ריכוז גדול של תאי עצב המורכב ממספר רב של גרעינים והוא אחראי על עבוד המידע החושי (כגון תחושה, חום, כאב, מגע וכ') וקשב ועל העברה של המידע זה לקליפה המוחה העליונים לעבוד והערכה. הוא מעביר מסרים גם לאזור hypothalamus או מוח הביניים שמשפע בסופו של דבר על הפרשת ההורמונים על ידי בלוטת יותרת המוח. כדי להשלים את התמונה ה-thalamus מווסת את רמת הערנות, השינה וההכרה המנטלית. מתוכו נפרשים חומרי כימים שתפקידם העברת מסרים כימיים בין תאי המוח (neurotransmitters) שהעיקרים בהם הוא ה-GABA והסרוטונין.

ה-GABA ממתן את עוצמה של הגירויים החשמליים ולכן תפקידו להרגיע את התגובות המוטוריות או רגשיות. לעומת זאת הסרוטונין, שנפרש בהרבה מקומת אחרים במוח יש לו תפקיד מיוחד : הוא מפקח על ההתנהגות שלנו כלפי האוכל לפי מצבי רוח וכלפי כמות המזון שניתן להשיג: אם יש מעט מזון, מצב הרוח שלנו ירוד ולהפיך. מכאן שהסרוטונין קשור להתמכרות במזון: שפע של מזון , רמה גבוהה של סרוטונין = מרגישים טוב ומאושרים.

הגוף מרגיש רע וחסר לו מזון, ב- thalamus רמת הסרוטונין נמוכה וגורם לנו למצב רוח ירוד וכך רצים למקרר בלילה. כאן נסגר המעגל, אנו אוכלים ללא אבחנה אחד או יותר מהמזונות שגורמים לנו לתגובות אלרגית, להתמכרות ובהמשך גם להשמנת ולמחלות.

הבעיה שלנו היא שבחיים המודרניים אנו מפתחים התנהגות המתמכרת לכל דבר: לטלוויזיה, טלפון נייד, אינטרנט, סקס, עישון, סמים, מזון, קניות וכוי . וילדים משמינים משום שההורים תורמים להם להרגלי התמכרות למזון. בעבר היו אימהות שנהגו לא לתת לילדיהם לקום מהשולחן בארוחה צהרים אם הם לא היו מסיימים לאכול את כמות המזון הענקית הייתה מונח לפניהם, בתירוץ שבאפריקה יש ילדים רעבים. גם היום רואים אימהות צעירות שנותנת לילדיהן במבה או מתוקים כדי להרגיע את הילד הרעב או כדי שלא יפריעו להן במקום לחנך אותם לאכול פירות או ירקות בין הארוחות העיקריות. אני סבור שההורים צריכים לכבד את רצון הילד שלא רוצה לסיים את כל האוכל שנשאר בצלחת מכיוון שאצלו עדין פועל מרכז השובע ולא צריך לדחוף לו מזון מיותר כדי לא לקלקל את המרכז החשוב זה. אני מסכים עם בתיה בן-דור שמחנכת את הילדים באמירה קולעת: " בזה גם תשובה: מותר להשאיר אוכל בצלחת" . אולם רוב ההורים לא שמים לב למשפט החשוב זה.

כאשר מגיעים לגיל מבוגר יותר שבו אף אחד אינו מכוון לנו מה לשתות או לאכול, מרכז השובע כבר מקולקל. אולם מרכז הרעב עובד בכל עוצמתו ומושפע בעיקר מרמת הסוכר בדם. מרכז בשובע כבר לא מסוגל להתריע על הרגשת שובע ורק כאשר הקיבה מנופחת ועומדת להתפוצץ מרוב אוכל מרגישים אי-נעימות בבטן ומפסיקים לאכול. אבל זה כבר מאוחר מידי, כי זו הדרך להשמנה יתר בלתי מרוסנת שהמוח מכתיב לנו.
מה ניתן לעשות??. להפסיק לאוכל פחמימות הפכה למשימה בלתי אפשרית למרות שמרגישים חובה להילחם כנגד התשוקה לממתקים. קשה לעמוד בעומס הנפשי ולכן מאבק מסוג זה אבוד מראש. המחקרים מראים ש-90% מהאנשים שהחליטו להתחיל בדיאטה כלשהי חזרו למשקלם הקודם בפרק של 2-5 שנים. במצב דומה נמצאים מכורים לסמים שמפסיקים להם באופן פתאומי את הספקת הסם ואז מקבלים את ה"כריזה", או ילד שההורים מענישים אותו ולא נותנים לו לשחק עם המחשב לאחר שהתמכר לו. למכורים לסמים יש פתרון ונותנים להם סם אחר שלא ממכר. לילד צריכים להקציב שעות קבועות ביום להיות מול מסך המחשב אך יש לתת לו וגם זמן למשחק חברתי עם ילדים אחרים. אולם מה עושים עם התמכרות למזון?

אני סבור שכדי להצליח צריכים לשלב מרכיבים שונים שמטרתם:
• להגיע להתעוררות מחודשת של מרכז השובע.
• ללמוד מחדש הרגלי אכילה בריאים שיכולים למנוע רעב.
• להכיר בסכנות הקשורות במזון תעשייתי הגורם לתגובות אלרגיות.
• להימנע מאכילת מזון הגורם להתמכרות כגון הפחמימות.
• להימנע מאכילה רגשית ומאכילת לילה.
• אנו חייבים לדעת מה אנו מכנסים לפה! .
• לדעת מה הזמן המתאים לאכול.
• להגיע לאיזון הורמונלי במקרה הצורך (למשל טיפול בתת-פעילות של בלוטת המגן)
• פעילות גופנית סדירה לשריפת קלוריות

הגישה של איזון מחודש של מרכז השובע, דיאטת מתאימה, פעילות גופנית תמיכה נפשית, ידע על המזון המודרני ושליטת רגשית הם המתכונת הנכונה לשמירת על המשקל במשך הזמן.

איך מתחילים?. לעזרתנו הגיע התצפית של ד"ר סימונס שתיאר לפני 50 שנה שיטה שיכולה להשיג הקלה בתהליך של גמילה מפחמימות, מבלי להרגיש את הקריזה או לסבול מרעב. הורמון HCG שמופרש על ידי האישה בתחילת הריונה ממלא את התפקיד של דיכוי מרכז הרעב ושובע. תופעה זאת מסבירה למה כל אישה שנכנסת בהריון איננה מסוגלת לאכול או לא מרגישה רעב בחודש ראשון להריונה. זאת תצפית חשובה ביותר מכיוון שבמשך חודש אנו יכולים לקחת את עצמנו בידיים, ללמוד מה, כמה, איך ומתי לאכול, להפעיל מחדש את מרכז השובע, למנוע תגובות אלרגיות למזון על ידי אכילת אוכל טבעי, בריא ומובחר, למנוע אגירת מים, לשפר את הרגלי האכילה, למנוע השמנה ובמשך הזמן למנוע את כל יתר המחלות שמלוות אותה.

למעשה ניתן ליישם כמעט את כל המטרות שקבענו לעצמנו.
אולם יש יתרון נוסף. בזמנים של דר סימונס, המטופלים היו צריכים להזריק לעצמם כמויות מזעריות של הורמון HCG. היום אין צורך בכך וניתן לקבל את הורמון HCG בצורה הומאופתית ולהתיז את המנה היומית של ההורמון מתחת ללשון. התקדמות נוספת הייתה כאשר ההורמון HCG הוחלף בתמצית אצת-ים מסוים כפועל בדיוק כמו ההורמון HCG עמצה.

המטופלים מדווחים לנו שבמהלך הטיפול אינם מרגישים רעב כלל והרגשת השובע חוזרת אליהם!!!
לסיכון, אנו חיים בסביבה ממכרת ומרעילה. בריאותנו תלויה במידה רבה מהחלטות שיווקיות של חברות מזון גדולות הדוחפות לנו מזונות טעימים ומפתים המכילים חומרים אלרגנים רבים שגורמים לתגובות בלתי רצויות כגון אסטמה, הפרעות קשב וריכוז, מחלות עור, נזלות אלרגית, אגירת מים בגוף ומחלות רבים אחרות. מבחינה נפשית אנו חלשים (הם מודעים לזה) וקשה מאוד לעמוד בצד ולא להיחשף למזונות אלה. כאשר רואים תכנית של שפים המציעים את התבשילים שלהם, רצוי גם שנסתכל עליהם: מרביתם מראים סימנים של עודף משקל. הם לא תורמים כלום לבריאותנו ואני מנחש, שבלי כוונה כמובן, הם עלולים לגרום להתמכרות למזון. לכן אני סוגר את התוכנית מכיוון שהחלטתי לאכול מזון מבריא ולהישאר בריא כל זמן שאפשר.

במילים אחרות האושר שיכול לסייע לשמור על בריאותנו תלויה רק בנו ובחוסן הנפשי שלנו.

בברכה ובהצלחה,
ד"ר אלכס ארדיטי


חפש
 
 אין להשתמש במידע שבאתר כתחליף לאבחנה ולטיפול רפואי מוסמכים והאחריות לגבי התוצאות חלה על המשתמש בלבד
כל הזכויות שמורות ל ד"ר אלכס ארדיטי עיצוב ובניית אתר: אינטרטק בניית אתרים
לייבסיטי - בניית אתרים