רמה גבוהה של כולסטרול: שיטה חדשה למלחמה ישנה
במהלך 20 השנים האחרונות, קרדיולוגים ורופאי המשפחה בחנו את האפשרות למנוע את חסימת העורקים (טרשת) באמצעות טיפול בתרופות להורדת הכולסטרול על ידי נטילת סטטינים. דבר ידוע ומוכח הוא שכולסטרול גבוה בדם הינו גורם משמעותי (significant) להופעת טרשת העורקים. ההסבר המקובל עד כה הוא כי, הורדת רמת הכולסטרול באמצעות סטטינים עשויה למנוע או לעקב את התפתחותה של מחלה קשה זו.
אולם במשך הזמן התבררו כמה עובדות מעניינות. שימוש ממושך בתרופות אלה גורם לתופעות לוואי רבות ובכל זאת להתפתחות של חסימת העורקים. לכן, השימוש בסטטינים כאמצעי להפחתת הסיכון לחלות בטרשת עורקים אינו כה מובטח כפי שנטען ע"י יצרני התרופות. נראה כי, הטיפול המקובל בטרשת העורקים באמצעות סטטינים גם איננו מוכיח את עצמו כפתרון מלא. אחת העדויות לכך, הינה ריבוי החולים אשר עדיין ממלאים את המחלקות הקרדיולוגיות ואשר סובלים מהתקפי לב, אנגינה פקטוריס או נזקקים לניתוח מעקפים, למרות העובדה שנטלו סטטינים במשך שנים רבות. יש לציין בהבלטה כי הספרות הרפואית כבר החלה בפיצוח השאלה: "מדוע רמת הכולסטרול עולה וכיצד ניתן להורידה לרמות תקינות מבלי להסתכן בתופעות לוואי, כל זאת, תוך כדי שיפור משמעותי באיכות חייו של החולה.
החולה, אשר מתגלות אצלו רמות כולסטרול גבוהות, סובל לרוב מאחת או יותר מן התופעות הבאות למרות שהסטטנים הצליחו להוריד את רמת הכולסטרול לערכים נורמליים:
  • ירידה בדחף המיני
  • בעיות זיכרון.
  • רמות שונות של דיכאון
  • עייפות
  • כאבי ראש
  • סוכרת ותופעות נוספות רבות
  • עודף משקל
לנוכח ריבוי תלונות החולה, אנו ניצבים אל מול שאלה מכרעת: האם הסיבה לתלונות אלה קשורה לעלית הכולסטרול, לנטילת הסטטינים או הן נובעות מבעיות אחרות?
תחילה, עלינו לציין כי הכולסטרול הינו חומר חיוני לגופנו וכי בלעדיו, החיים לא היו מתאפשרים. הגוף משתמש בכולסטרול למטרות רבות:
  • יצור קרום התא membrane cell)) של התאים החדשים.
  • יצור מיץ המרה.
  • חומר גלם ליצור coenzyme Q10.
  • חומר גלם ליצור אנרגיה זמינה תוך-תאי בצורת חלקיקי ATP.
  • יצור כל הורמוני המין ואחרים (טסטוסטרון, אסטרדיאול, פרוגסטרון, קורטיזול, DHEA ואחרים).
  • מקור ליצור של ויטמינים שומניים כגון ויטמין D
  • מַעֲטֶפֶת המיאלין המבודדת את הסיבים במערכת העצבים.
כפי שניתן לראות בתמונה מס'1, אחד מתפקידיו של הכולסטרול בגוף הוא לשמש כחומר גלם ליצור מגוון רב של הורמונים מסוג סטרואידים.

תמונה 1

כמו-כן קיימת סברה שכאשר רמת הכולסטרול בדם מתחילה לעלות, משמעות הדבר היא כי הגוף משתמש בפחות חומר גלם הנקרא כולסטרול, למטרת ייצור הורמונים וחומרים אחרים. עדות לכך היא כי, כאשר בדיקות מעבדה מגלות רמות כולסטרול גבוהות, תתקיים במגביל צניחה ברמות ה-ויטמין D, הורמוני המין(טסוסטרון, אסטרדיאול, פרוגסטרון) ואחרים, ומלווה בתלונות על חולשה, עייפות, ירידה בדחף המיני וכו'.

מחקרים רבים מראים כי טרשת העורקים מתפתחת כתוצאה משקיעת הכולסטרול בכלי הדם, זאת עקב ליקוי בשכבת ה-אנדוטליום (שכבה של חד-תאים בכלי הדם הנמצאת במגע עם הדם) ותגובה דלקתית מקומית. מצב זה תואר בספרות המקצועית כ- endothelium dysfunction. בתנאים אלה, התאים אינם יכולים לקלוט את הכולסטרול אל תוכם לצרכיהם המטבולים וכך, הוא שוקע באנדוטליום, שם הוא גורם לתגובה דלקתית מקומית וסותם את חלל כלי הדם בתהליך הדרגתי (תמונה מס' 2).

תמונה 2
המצב הנוכחי מראה שרופאים אינם מוכנים לשנות את דעה בעידודן של חברות התרופות, הם ממשיכים בהפצת הסטטינים בטענה שהאנזים בכבד בשם HMG-CoA-reductase הינו אחראי לתהליכים אלה, מאחר שהוא מייצר כמויות כולסטרול גדולות מדי והסטטינים מדכים את פעילות של האנזים זה והוא הגורם העיקרי למחלה. חוקרים שבדקו את מחקר JUPITER שנערך בשנת 2008, אשר מטרתו הייתה לברר את השפעת הסטטינים על הורדת התהליך הדלקתי שמוביל לטרשת העורקים – עם או בלי כולסטרול בדם - עורר ביקורת נוקבת ב- Archive Of Internal Medicine בשנת 2010 (1). בדברי הביקורת נטען כי כוונת מחברי המאמר הינה מגמתית והתוצאות "לא תומכות במסקנה שנטילת סטטין משיגה מניעה ראשונית של טרשת העורקים ובנוסף, מעלה שאלות מדאיגות באשר לתפקידן של חברות התרופות".
לאור עובדות אלה, קיימת אפשרות שגורמים ביולוגים נוספים מעורבים בעליה ברמת הכולסטרול. אחת התצפיות הייתה שנטילת סטטין גורמת לכאבים בשרירים בדומה לפיברומיאלגיה(2) ולעייפות ממושכת , תופעות שתיארנו, גם כאשר קיים חוסר איזון הורמונאלי של בלוטת המגן (ראה מאמר על תת-פעילות סמויה של בלוטת המגן באתר זה). בנוסף, בגיל צעיר, הניצול התקין של כולסטרול על ידי בלוטות השונות מעלה את רמת הורמוני המין ואחרים ובתהליך זה, נוצרת רמה נמוכה של הכולסטרול (3) ולהפך. כ-60% מהורמוני המין והורמונים נוספים בגוף האדם מתבססים על  כולסטרול. יש לציין  שהורמונים אלה יורדים ברמתם עם הגיל, ולכן אצל אדם ממבוגר קיים באופן קבוע עליה ברמת הכולסטרול בדם (4-(10. ניתן לסכן את התהליך כך:
  • ירידה ביצור הורמונים סטרואידים (הורמונים המין ואחרים) מובילה:
  • לעליה ברמת הכולסטרול בדם.
  • לירידה ביצור האנרגיה בתוך תאי האנדוטליום ותאים אחרים בגוף.
  • חוסר ניצול הכולסטרול והסוכר ליצור אנרגיה
  • התפתחות של תגובה דלקתית באנדוטליום.
  • להתפתחות הטרשת וסוכרת
יש חוקרים הטוענים שקיים בגוף האדם, מנגנון פיזיולוגי תקין המפעיל יצירת יתר של הכולסטרול, זאת כתגובה לירידה ברמת ההורמונים האסטרוגנים, תוך כדי ניסיון להחזיר את יצירת ההורמונים, לרמה שהייתה לו בצעירותו (11). בהתבסס על ידע זה, התחילו לפני שנים אחדות, להחזיר את רמת הכולסטרול לנורמה על ידי איזון של מערכת ההורמונאלית של המטופלים  על ידי שחזור רמות ההורמונים הביולוגים הטבעיים של הגוף והחזרתם לרמות התקינות שהתקיימו אצלם בשנות ה-20 וה-30 של החיים.
קבלת ההחלטה על סוגי ההורמונים ומינונם אשר להם זקוק המטופל תתבסס על ערכי ההורמונים המצויים בדמו. מאחר שערכי ההורמונים יורדים עם הגיל, ניתן לראות כי בגיל צעיר, ערכים אלה מופיעים ב- 1/3 עליון של טווח הנורמה, אולם בזקנתו, ערכים אלה מופיעים ב-1/3 התחתון של טווח הנורמה ואף נמוך מזאת. מסיבה זו, אני משתמשים במושג "ערך אופטימאלי", במקום המושג המקובל בין הרופאים והמכונה "ערך נורמאלי" מתוך בדיקות המעבדה.
על מנת להפיק את מירב התועלת מן השימוש בהורמונים הביולוגים, אנו פועלים בשיטה, אשר מעתיקה את יצורו הטבעי של ההורמון בגוף האדם באמצעות הבלוטות השונות. מרבית ההורמונים מופרשים בלילה בשעות הראשונות של השינה או, לאחר פעילות גופנית כגון הטסטוסטרון הורמון IGF-1 ואחרים. אי לכך, המטופל מתבקש ליטול את ההורמונים הביולוגים לפני השינה או בבוקר, בעת ההשכמה או לפני פעילות גופנית, וזאת בהתאם לפיזיולוגיה של ההורמון.
בטיפול אשר נערך, התוצאות שנצפו היו דרמטיות מאחר שלא רק רמת הכולסטרול ירדה אלא שגם רמת הטריגליצרידים ירדה ובנוסף, ה- HDL עלה לשיעור הנורמה ומעל ערך זה, ללא סיבוכים כלשהם. כך ניתן לראות דוגמה אצל גבר בן 75 המקבל טיפול הורמונאלי-ביולוגי מזה שנים אחדות. (תרשים 3-5). עקב תוצאות אלה, התרופות להורדה כולסטרול שהחולה היה מקבל הופסקו לפני זמן רב.

תמונה 3


תמונה 4


תמונה 5

לעליה ברמת הכולסטרול HDL יש חשיבות רבה מכיוון שתפקידה של המולקולה הקטנה הזאת הוא להיצמד לכולסטרול באנדוטליום, להכילו בתוכו ולהעביר אותו בחזרה לכבד לשימוש חוזר. . בדרך זאת, ה-HDL מוריד את צפיפות הכולסטרול מדפנות העורקים ומונע את התגובה הדלקתית המקומית שנובעת מהצטברות הכולסטרול בדפנות העורקים וחסימתם.

גישה של טיפול הורמונאלי-ביולוגי קיימת זמן רב. דוגמה לכך היא עבור מקרים של תת-פעילות בלוטת המגן שבו המטופל נוטל הורמון (T4 -eltroxin, Euthyrox). תרופות אלה מכילות הורמון ביולוגי שבלוטת התריס מפרישה בעצמה ונקראה (T4 (tyroxine. טיפול כגון זה, מאזן בדרך כלל את מצבו ההורמונאלי של החולה לגבי בלוטת המתריס. השאלה הגדולה שמתעוררת כאן הינה: האם ניתן לרפא בדרך דומה מחלות רבות המופיעים בגיל המעבר? התשובה היא כן. משום שמרבית תלונות החולים האלה נובעות מחוסר איזון הורמונאלי הפורץ בשלבים שונים של מהלך החיים. הורמונים ביולוגים מחוללים ניסים רפואיים, והינם פריצת דרך לקראת עתיד בריא יותר. להפך, הם אינם גורמים לתופעות לוואי לאחר שהגוף מזה אותם כחלק ממנו ובנוסך ניתן לעקוב אחרי רמתם בבדיקות מעבדה עובדה שלא ניתנת בשימוש של הורמונים לא ביולוגים.

לא קיים טיפול אחיד וזהה לכולם, אולם סקירת פרופיל הורמונאלי עכשווי באמצעות בדיקת דם במעבדה, עשויה לשפוך אור על תופעות רבות הניתנות לטיפול על ידי מספר הורמונים ביולוגים מצומצם המותאם לממצאי בדיקות המעבדה. השגת איזון נאורו-הורמונאלי ומטבולי אצל המטפלים שלנו מצליח לשפר את מצבם של אלה הסובלים ממיגרנה, אוסטאופורוזיס, עייפות כרונית, דיכאון, הפרעות בשינה, הפרעות במערכת העיכול, עודף משקל, פיברומיאלגיה ותופעות רבות אחרות. במרבית המקרים, תוצאות בדיקות המעבדה מראות רמות "נורמליות" נמוכות של הורמונים, מינרלים וויטמינים, הדורשות התייחסות וטיפול על מנת להשיג איזון מטבולי "אופטימלי" של כל המערכות ההורמונליות בגף.

בברכה
Dr Alexander Arditti MD
050-4434292
References:
1. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20585068
2. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23073693
3. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11329233
4. Dzugan Sa et al: Hormone restorative therapy a physiological method of hypercholesterolemia Treatment . European Congress on Anti-aging & Aesthetic Medicine Vol Milan Italy 2010
5. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21407165
6. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1638188
7. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7730926
8. Ridker P et al NEJM 2008;359:2195-207
9.. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15561803
10. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20154699
11. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12445520
 
 

 


חפש
 
 אין להשתמש במידע שבאתר כתחליף לאבחנה ולטיפול רפואי מוסמכים והאחריות לגבי התוצאות חלה על המשתמש בלבד
כל הזכויות שמורות ל ד"ר אלכס ארדיטי עיצוב ובניית אתר: אינטרטק בניית אתרים
לייבסיטי - בניית אתרים