מדוע אנו מזדקנים
עד גיל שלושים-ארבעים, כל הערכים ההורמונליים שלנו נמצאים בשיאם, ולגוף שלנו לא היה חסר דבר. אנו אוכלים ושתים מה שרצינו, ולא נותנים דין וחשבון לאף אחד לגבי טיב או כמות האוכל שאכלנו. בתקופה זאת, רמת ההורמונים היו בשיאן והם ניהלו לנו את קצב הלב והנשימה, הפכו אותנו לגבר או לאישה בשלים, שמרו על לחץ דם תקין, בנו את השלד וקבעו את הגובה שלנו, גרמו להתפתחות של שרירים, שמרו על המפרקים, קבעו את חום הגוף ואת חילוף החומרים, הפכו את השומן והסוכר לאנרגיה, קבעו את המחזור החודשי אצל האישה, שמרו על היריון במשך תשעה חודשים ואפשרו לאישה ללדת בבטחה. ההורמונים קבעו את אופן ההתנהגות, הדחף המיני שלנו ואת היכולת להביא ילדים לעולם, מנעו דיכאון, עייפות, שמרו על רוגע, על הזיכרון ועל הריכוז, וכך עוררו את הפעילות התקינה של המוח, שאפשרה לנו ללמוד ולרכוש השכלה. המערכת החיסונית שלנו מנעה מחלות זיהומיות קשות.
אם בתקופה זאת ההתפתחות של גופנו מתרחשת באופן תקין, אנו נראים רזים, אנרגטיים, מוכנים לעבודה, שקולים מבחינה מנטלית ואחראים למעשינו, וקיימת הרגשה נפשית שאנו מוכנים להקים משפחה ולממש את הדחף הטבעי שלנו להביא בני אדם חדשים לעולם.
אנרגיה זאת חשובה לכל תאי הגוף, אבל בעיקר לתאי המוח, מכיוון שהם משתמשים רק בסוכר כמקור היחידי לייצור אנרגיה. בלי מולקולות של סוכר, התאים אינם מסוגלים לייצר את המולקולות המכילות אנרגיה, הנחוצה כדי לזרז תהליכים ביולוגיים ואנזימטיים רבים בתוך תאי הגוף והמוח בפרט. כאשר התאים אינם יכולים לקחת את מולקולות הסוכר, הכולסטרול ואחרות ולהפוך אותן לאנרגיה, זה סימן שהתהליכים הביולוגיים בתוך התאים מאטים את פעילותם. לכן אנו מתחילים להרגיש עייפות ומתלוננים על מיחושים שונים. בד בבד, בבדיקות המעבדה מראות עליה של כולסטרול, הסוכר וחומרים אחרים מכיוון שהגוף אינו משתמש בהם מספיק. אם לדוגמה בגיל עשרים-שלושים, הערכים של הסוכר היו 75- 85 מ"/מ"ל, ובגיל ארבעים-חמישים ערכים אלה משתנים ל-100-110 מג"/מ"ל, השינויים האלה נמצאים ב"גבולות הנורמה" של הערכים המעהדתים. הרופא לא יבחין בשינוי זה, אולם שינוי זה אומר לנו שהתאים אינם משתמשים בסוכר בצורה יעילה כפי שהיה בגיל צעיר, ולכן חל שינוי ברמת הסוכר בדם. יחד עם זאת החולה מתלונן על חולשה בלתי מוסברת.
כיום אנו רואים אפילו ילדים ונוער שסובלים מעייפות ומעודף משקל בגלל צריכה מוגברת של קלוריות במזון ובמשקאות מתוקים. מצב זה עלול להוביל להתפתחות של מחלות שונות הקשורות להשמנה כבר בגיל צעיר, הנובעת מכך שהתאים אינם משתמשים בכל הסוכר, הכולסטרול והחומרים האחרים הנכנסים לגוף בצורה יעילה, ועודף הקלוריות שאינו הופך לאנרגיה נאגר בצורת שומן.
            חלפו כמה שנים, ובשנות הארבעים-חמישים לחיינו, ולפעמים שנים קודם לכן, התחלנו את גיל שבה מתרחשים שנויים גופנים ומעבדתיים. גיל זה מתאפיין בכך שאנו מתחילים להאט את פעילותנו, מכיוון שאנו מרגישים שמשהו השתנה בגוף שלנו. בתחילה איננו שמים לב לשינוי זה; היינו רזים ובהדרגה עלינו במשקל, ואנו מתחילים להרגיש מין עייפות מרגיזה. אנחנו בדרך כלל מתעלמים מן המסר הזה וממשיכים במלוא התנופה - שותים קפה או משקאות ממריצים או מעשנים כדי להמשיך לתפקד. יש לנו משפחה, ואנו מרגישים אחריות כלפיה. היינו רוצים להרגיש שוב אנרגטיים בדומה לתקופה מוקדמת יותר. בעבר, אנו חושבים, יכולנו לרוץ כל היום או להשתתף בתחרת ספורט אתגרית. אם כך, בואו נחזיר את הגלגל אחורה, נירשם לחדר כושר ונתחיל לשמור על דיאטה. יש אנשים שמצליחים לשמור על המצב האנרגטי הגופני והמנטלי כפי שהיה בעבר, אולם בתקופה זאת לרוב האנשים אין חשק או כוח להתאמץ, והם רוב הזמן במשרד או בבית. בערב הם מרבים לראות טלוויזיה, יושבים בכורסה נוחה ואוכלים חטיפים טעימים. נוצר אפוא שינוי בהרגלי חיים, שמתבטא בירידה בכוח הגופני, המנטלי ולפעמים גם המיני לעומת מה שהיה בשנים קודמות.
            כאשר אנחנו מסתכל במראה, אנו מגלים כרס קטנה מתבלטת באזור הבטן, ואז אנו ממהרים לארון כדי לראות ולהשוות את התמונות מתקופת הצבא, ורואים שהיינו הרבה יותר רזים. אני מעריך כי מאז ימי הצבא עלינו לפחות כעשרה קילוגרם או יותר. איך זה קורה? יכול להיות, אתה חושב, שאשתך האהובה מבשלת יותר מדי טוב, לכן אתה מחליט להתחיל לעשות ספורט ולאכול פחות. יכול להיות שתחליט ללכת לרופא לבקש בדיקות מעבדה מקיפות על מנת להיות בטוח שהכול בסדר לפני שאתה מקבל אישור להתאמן בחדר הכושר. כאשר הרופא מבצע את בדיקות המעבדה, הוא מגלה שיש לך כולסטרול גבוה בדם או שהוא נמצא בגבול העליון של הנורמה, כלומר רמתו שבגיל צעיר הייתה בגבול התחתון של הנורמה בין 150-180 מ"ג/מ"ל קפץ לגבול העליון של הנורמה או קצת  יותר גבוהה מזו שהייתה לפני עשר שנים. הרופא ימליץ לך לקחת תרופות להורדת הכולסטרול, אולם אתה מרגיש טוב! אז מה פתאום לקחת תרופות? עם זאת, כמו שתיארתי קודם, אנו כן חשים בעייפות בלתי מוסברת. אני מציע שנעצור כאן לרגע ונעריך מה קורה לנו - מה הם השינויים שהתרחשו בגוף שלנו?
בשנות ארבעים-חמישים בחיינו כולנו מתחילים להרגיש שינויים גופניים ומנטליים. המחזור החודשי של האישה מתחיל להיות בלתי סדיר, מתחילים להופיע איחורים במחזור, ויותר מאוחר הוא נפסק לחלוטין. היא מרגישה גלי חום, כאבי ראש, עלייה במשקל ועייפות. הגבר מרגיש ירידה בכוח המיני ולעתים נעזר בתכשירים שונים, העוזרים לו לתפקד כראוי במיטה. לפעמים גם תכשירים אלה אינם עוזרים. ברוב המקרים, כשאנו מגיעים לשנות הארבעים-חמישים לחיינו, אנו נראים עגלגלים יותר, כאמור. האנרגיות שלנו פחתו. אנו שואלים, האם אפשרי לקבל בחזרה את הפיגורה שהייתה לי בגיל צעיר?
התשובה היא כן; המפתח ליכולת שלנו לשמור את האנרגיות של הגוף שלנו תלוי במבנה זעיר שנמצא בתוך התאים בגוף שלנו. גופיף זעיר זה נקרא מיטוכונדריה (איור 1). זה הוא מבנה ביולוגי הנמצא בציטופלזמה (גוף התאים המכיל את כל האברונים הנחוצים לפעילותו התקינה של התא), עטוף בקרום המכיל בתוכו אנזימים ייחודיים לו. במיטוכונדריה מתקיימות נשימות התאים באמצעות חמצן. היא מכילה גם דנ"א (הקוד הגנטי) ייחודי לה כדי לייצר בעצמה את האנזימים הנחוצים לתפקודה, והוא ליצור אנרגיה בצורת חלקיקים הנקראים ATP.

איור 1 – מראה רוחבי של ההמיטוכונדריה במיקרוסקופ אלקטרוני (https://en.wikipedia.org/wiki/Mitochondrion )
מיטוכונדריות זעירות אלה נמצאות בכל התאים של בעלי האורגניזם הקיים בו גרעין אחד עם כרומוזומים המספק את האנרגיה הנחוצה לפעילות הביולוגית של התא. הכרומוזום הוא מולקולה ארוכה מאורגנת, הנמצאת בתוך הגרעין ומכילה דנ"א או חומר תורשתי המורכב מחומצות גרעין (חומצות אמיניות) ומסוג מיוחד של סוכר, מחוברים למולקולה של זרחן. מהכרומוזום ניתן להעתיק, כמו מתוכנת מחשב, את כל הרכיבים הקיימים בתא עצמו כדי לייצר חיים - אדם, בעלי חיים, חיידקים וצמחים. מספרן של המיטוכונדריות נע בין שתיים לכמה אלפים בכל תא. אצל ספורטאי למשל, מספר המיטוכונדריות יכול להגיע לשלושת אלפים מיטוכונדריות לתא יחיד בשריר השלד. חשיבותן נובעת מכך שהן המקור להמרת מרכיבי המזון שאנו מכניסים לגוף לאנרגיה כימית בשם ATP בתאים תוך כדי שימוש בחמצן. הן אחראיות להספקת אנרגיה זו באופן זמין ורצוף, אנרגיה הנחוצה לפעילות מיטבית של מעגלים אנזימיים רבים מאוד בתאים.
ודאי שאלתם פעם, לאן הולכות את הקלוריות שאנו מכניסים לגוף? התשובה הנכונה היא, הן הופכות לאנרגיה בתוך המיטוכונדריה ובונות רקמות. האנזימים הם חלבונים שתפקידם לזרז תהליכים כימיים שונים היוצרים חיים. למשל, הפעלת השרירים, פירוק המזון לגורמים כדי לאפשר את ספיגתם במעיים וכו'. כדי שהאנזימים יוכלו לקיים תהליכים ביולוגיים שונים בגוף התא, הם זקוקים לאנרגיה, בדומה לדלק של מכונית. המיטוכונדריה משתמשת בחומר גלם כגון סוכר, שומנים או חלבונים בצירוף חמצן כדי לייצר את האנרגיה זו ולאגור אותה בחלקיקים זמינים בצורה של מבנים זעירים – ה-ATP. חלקיקי ה-ATP עוברים באופן חופשי לגוף התא ומתחברים לאנזימים, והם יכולים לזרז את פעילויותיהם הכימיות השונות בתוך התא. כלומר המיטוכונדריה פועלת כבית זיקוק המייצר אנרגיה וחיים באופן קבוע.
קיימים שני סוגים עיקריים של חומרי גלם הנכנסים למיטוכונדריה: הסוכר והשומנים (איור 2). גם חומצות אמיניות מסוימות שמרכיבים את החלבונים יכולות להפוך לסוכר. כאשר המולקולות של יסודות המזון האלה נכנסות לתוך התא, אנזימים רבים הנמצאים בציטופלזמה מכינים

איור 2 – שרטוט של תהליך לייצור אנרגיה בממברנה של המיטוכונדריה. בממברנה זו קיימת מערכת אנזימטית הנקראת קומפלקס I עד V. כאשר חלקיקי הסוכר והשומנים נכנסים לתוך המיטוכונדריה, הם מטופלים על ידי מערכת אנזימטית זו המייצרת אנרגיה (ATP), המתפזרת בתוך גוף התא לשימוש של האנזימים הרבים בתוכו. המערכת גם מייצרת חומרי פסולת: פחמן דו חמצני, מים ורדיקלים חופשיים
את הסוכרים, השומנים ואת החומצות האמיניות האלה לכניסתם לתוך המיטוכונדריה כך חומרי גלם (מזון) יטופלו על ידי מערכת אנזימטית הקיימת רק בתוך המיטוכונדריה ונקראת קומפלקס אנזימטי I עד V. זאת מערכת אנזימטית המעבירה אלקטרונים מאנזים אחד אל האחר, ולשם כך היא משתמשת באלקטרון אחד של מולקולת חמצן. בסוף התהליך נוצרים חלקיקי אנרגיה ATP. מנגד נוצרים גם מוצרי פסולת: מים, פחמן דו-חמצני (שנפלט החוצה מהריאות) ורדיקלים חופשיים. לדוגמה, מולקולה אחת של סוכר, הנכנסת לתוך התא אחרי הכנה אנזימטית בציטופלזמה, יכולה להיכנס למיטוכונדריה והופכת לכשלושים חלקיקי ATP.
כאמור, בתוך המיטוכונדריה קיים דנ"א או קוד גנטי משלה, ותפקידו לשכפל את האנזימים שנפגעו במערכת האנזימטית I עד V ובממברנה שלה. לעומת זאת, הדנ"א של גרעין התא, תפקידו לשכפל ולרענן את האנזימים ואת החומרים הביולוגיים האחרים הנמצאים בציטופלזמה של התא עצמו. וכדי לשכפל את קוד הגנטי במיטוכונדריה ובגרעין אנו זקוקים לרמת מיטבית של הורמונים טבעיים!
אחת התופעות של גיל ארבעים-חמישים, ולעתים אפילו קודם, היא שהאנשים מתלוננים על עייפות, כלומר הגוף מייצר פחות אנרגיה במיטוכונדריה מן הדרוש לצרכים המטבוליים של התאים. על כל פנים, בהשוואה לכמות האנרגיה שהגוף ייצר בגיל צעיר, ידוע שבמשך השנים מספר המיטוכונדריות פוחת ופעילותן מתמעטת בגלל נזקים שונים באנזימים שלהן. אם המיטוכונדריה מייצרת כמות של חלקיקי אנרגיה ATP שאינה מספיקה לפעילות התקינה של האנזימים, פעילותם המטבולית בתוך התא וברקמות בכלל "מורידה הילוך", ואנו חשים עייפות ומיחושים אחרים. השאלה הראשונה שאתם ודאי שואלים היא, למה המיטוכונדריה מייצרת פחות חלקיקי אנרגיה? למרבה הצער, בגלל סיבות רבות:
  1. רדיקלים חופשיים ותהליכים דלקתיים כרוניים: אחד מתוצרי הלוואי (פסולת) של שימוש בחמצן על ידי המיטוכונדריה כדי לייצר את האנרגיה ATP הוא ייצור של רדיקלים חופשיים (נדבר עליהם בהמשך); ראשית, הם פוגעים בפעילותם של האנזימים במיטוכונדריה עצמה ובציטופלזמה של התא, המכינים את כניסתם של חומרי גלם (מזון) לתוך המיטוכונדריה. כתוצאה מכך, התאים מייצרים סממנים דלקתיים, הפוגעים באנזימים בקומפלקס I עד V. במרכיבי הממברנה של המיטוכונדריה נוצרים חורים מיקרוסקופיים, וחומרים של המיטוכונדריה דולפים לתוך הציטופלזמה והמיטוכונדריה מאבדת את צורתה(תמונה )3. כך, המערכת החיסונית מתעוררת ומנסה לנטרל אותם על ידי סממנים דלקתיים בשם cytokine interleukin-1beta(CI-1B) ואחרים, אשר בסופו של דבר גורמים לנזק, לחלוקת התא לשני תאים חדשים ורעננים ולמוות של תא האם.
איור 3 – שרטוט המראה את השינוי המתרחש במיטוכונדריה כאשר היא ניזוקה (התנפחות ושינוי במבנה הפנימי) כתוצאה מנזק במערכת האנזימטית או מנזק של הדנ"א שלה
 
  1. מולקולות של סוכר מתחברות לחלבוני התא ולחומרים ביולוגיים אחרים: התחברות זאת גורמת לייצור של Advanced glycation end products או בקיצור - AGE's. תהליך זה נקרא סכרור (גליקציה), ובו נוצרים בתוך התא חומרים בלתי פעילים של חלבון או של שומן. הסכרור הוא תהליך ספונטני וטבעי, הנובע מהתחברות של מולקולה אחת של סוכר עם מולקולת חלבון או שומן. התחברות זו מביאה לשינוי במבנה התלת-ממדי של החלבון (אנזים) או השומן ולביטול פעילותם הביולוגית. עקב כך, כאשר תרכובת זאת נמצאת בדם והיא מתחברת לקולטן מסוים בממברנה של תא אחר, הוא מגיב על ידי ייצור של סממן דלקתי בשם nuclear factor – kappa B. סממן זה נכנס לתוך הגרעין התא ומעורר את הפעילות של גנים רבים, שבהם מייצרים סממנים דלקתיים נוספים. תהליך זה של סכרור החלבונים או השומנים מתגבר בזמן מחלת סוכרת ועם אכילת מזונות עשירים בסוכר או מזון המבושל בחום גבוה. חומריי התא שנפגעו על ידי תהליך הסכרור ואינם פעילים, יכולים להתחדש על ידי העתקת קטע מסוים של קוד הגנטי בגרעין התא המתבצע על ידי ההורמונים.!
  2. רמה גבוה של הומוציסטאין: סיבה חשובה נוספת לכך שהמיטוכונדריה אינה יכולה להשתמש באופן מלא ביסודות המזון לייצור אנרגיה, נובעת מהרעלים שנוצרו בתוך הגוף עצמו, דוגמת הומוציסטאין (Homocysteine). בהיותו חומר רעיל, נוכחות של הומוציסטאין ברמה גבוהה ברקמות גורמת לייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים ולפגיעה באנזימים של המיטוכונדריה ובייצור האנרגיה. כתוצאה מכך קיימת ירידה בשימוש בסוכר או בשומנים על ידי המיטוכונדריה עצמה. כך מתפתחת עלייה של טריגליצרידים ושל כולסטרול וסוכר בדם, מכיוון שהמיטוכונדריה הפגועה מתקשה להשתמש בחומרי גלם אלה לייצור אנרגיה. ההומוציסטאין הוא פסולת מטבולית של התפרקות החומצה האמינית מטיונין (Methionine) (מולקולה המהוות חומרי יסוד של חלבונים). חומצה אמינית זו חיונית וחשובה לבניית חלבונים הנמצאים בעור, ברקמות חיבור, בעצמות, בשרירים, בציפורניים ובשיער. אולם כאשר קיים מחסור רציני בוויטמיני Bלסוגיהם, רמת ההומוציסטאין עולה, מאחר שהאנזימים אחראים לפירוק ולנטרול ההומוציסטאין פעילים רק בנוכחות של ויטמיני B6, B12, חומצה פולית ו-N-Acetyl-Cysteine. כך, רמת ההומוציסטאין בדם עולה עם הגיל, כתוצאה מתזונה לקויה ללא ויטמין B. ההומוציסטאין נקשר להתפתחות של מחלות רבות, ביניהן סוכרת, לחץ דם גבוה וטרשת העורקים. בנוסף, חומר זה פוגע באנדותל (endothelium - רקמת תאים המרפדת את פני השטח הפנימיים של כלי הדם והלימפה ומגשרת בין תוכן כלי הדם לסביבתו) של העורקים כפי שנדון בעמוד העוסק בטרשת עורקים.
  3. מחסור בהורמונים, ויטמינים ומינרלים: גורמים נוספים שיש להביא בחשבון כסיבות נוספת לכל השינויים האלה הם שבתקופה זאת של החיים קיים מחסור בוויטמינים, ובמינרלים בגוף ובמזון שאנו אוכלים. אלו נחוצים לשמירה על רמת פעילות תקינה של אנזימים רבים בציטופלזמה ובמיטוכונדריה. בנוסף, הגוף שלנו מייצר כמות בלתי מספקת של הורמונים שונים הנחוצים לתפקוד תקין של התאים והרקמות על ידי העתקת הקוד הגנתי והתחדשות של חומרים ביולוגים רבים בציטופלסמה ובמיטוכונדריה. כפי שנראה בפרקים הבאים, ההורמונים הם מסרים כימיים המתווכים בתהליכים ביולוגיים רבים בתאים ובגוף ומופרשים על ידי שמונה בלוטות עיקריות, הממוקמות באזורים שונים בגוף. בלוטות אלה פועלות עשרים וארבע שעות ביממה, וההורמונים שהן מייצרות מופרשים למחזור הדם ומגיעים לכל התאים ברחבי הגוף. הם מתחברים לקולטנים הייחודים הקיימים בממברנה של התא, המאפשרים להיכנס לתוכה. כאן הם גורמים לשרשרת של תגובות כימיות המיוחדות להם. בגרעין הם נקשרים לקולטנים הייחודיים שלהם, הנמצאים בדנ"א שבגרעין ובמיטוכונדריה של התא ולקוד הגנטי שלהם, במטרה לגרום לשכפול של קטע מסוים של דנ"א. כך, הם מייצרים חלבונים חדשים, מרעננים ומחליפים את החומרים הביולוגיים ואת המערכת האנזימטית שניזוקו בתאים עצמם, או גורמים לחלוקת התא לשני תאים צעירים ובריאים. פעילות זאת של ההורמונים נחוצה במשך כל החיים מכיוון שמשך החיים של האנזימים הוא קצר, לפעמים נמשך שעה בלבד. אחרי שסיימו את פעילותם הספציפית, האנזימים הם חייבים להתחלף לאורך הזמן כדי לשמור על הפעילות התקינה של התא.
  4. השפעת תרופות וחומרים סביבתיים: היום קיימת תפיסה ברורה בין המדענים, שמחלות רבות קשורות לתפקוד לקוי או לאי-תפקוד של המיטוכונדריה כתוצאה משינויים מבניים בתוכה או בגלל השפעה של תרופות שונות עליה או כתוצאה מכך שנוכחותן גורמת לייצור של רדיקלים חופשיים. לאחרונה הופיעו מאמרים רבים הקושרים בין נטילת תרופות מסוימות ובין פגיעה בפעילות המיטוכונדריה. במחקרים אלה נמצאה האטה בפעילות האנזימטית בתוך המיטוכונדריה בבלוטות השונות, הגורמת לירידת הייצור של ההורמונים או של חלקיקי האנרגיה. בין התרופות הללו נמצאות למשל תרופות לטיפול באפילפסיה, במחלות פסיכיאטריות, בדיכאון, בחרדות, בכאבים או דלקות, תרופות לטיפול בהפרעות בקצב הלב, לטיפול בסרטן, להורדת כולסטרול, לטיפול בהפרעות שינה, במחלת פרקינסון, גלולות למניעת היריון ועוד. כתוצאה מהאטה בפעילות המיטוכונדריה החולה מרגיש עייפות קשה ותופעות חולניות אחרות בלתי מוסברת.
  5. הרעלה סביבתית: חומרים נוספים שמגבירים את ייצור הרדיקלים החופשיים או פוגעים במערכת האנזימטית הם רעלים סביבתיים הנמצאים במזון, במים או באוויר. גם תוספים שונים לשמירה על הטריות ועל הטעם של המזון. לדוגמה, באדמה: שימוש במרססים רבים בחקלאות; בים: פסולת ומתכות שונות שנשפכות לים; באוויר: זיהום מעישון או מחומרים רעילים רבים שנפלטים מארובות, חומרים סביבתיים לשימוש יומיומי בעלי השפעה אסטרוגנית (דומה לזאת של ההורמון הנשי אסטרדיול). כל אלה ורבים אחרים גורמים לייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים (נדבר עליהם בהמשך).
  6. ירידה בפעילות של המערכת החיסונית: בתקופה זאת של החיים אנו נוטים יותר לחלות במחלות זיהומיות ואפילו במחלת סרטן כתוצאה מהיחלשות של מערכת החיסון, המביאה לירידה בתאים הלבנים האחראים לטיפול בנגעים אלה. הסיבה לכך נובעת מירידה בפעילות של בלוטת התימוס, בלוטת הנמצאת בין הלב לעצם החזה ואחראית להכשרת התאים הלבנים להילחם בנגעים אלה. התימוס שייך למערכת הלימפתית, הקשורה למערכת החיסונית. הוא פעיל מאוד בגיל הילדות, אולם פעילותו נחלשת בהדרגה אחרי גיל ההתבגרות. בגיל הזקנה פעילות התימוס אפסית. חשיבותו נובעת מכך שהוא מכשיר תאי דם מסוג לימפוציטים לזהות ולהשמיד וירוסים, חיידקים ותאי סרטן. אחרי הכשרה זאת בתימוס, תאי הלימפוציטים מקבלים את השם תאי הרג T (T killer cells). מספרם של תאי ההרג פוחת עם הגיל. בהמשך נדבר על דרכים שבהן ניתן לחזק את המערכת החיסונית.
מוקד נוסף של המערכת החיסונית הוא מערכת העיכול, העשירה בכלי לימפה. אחרי גיל ארבעים גם מערכת זו נחלשת בגלל ירידה בחיידקים הידידותיים הקיימים באופן נורמלי במעיים. היחלשות המערכה עלולה לגרום לסרטן במעיים או באזורים אחרים במערכת העיכול. על מנת לעורר את המעכרת החיסונית במעיים נחוצים הרגלי אכילה בריאים הכוללים סיבים תזונתיים המכילים בטא גלוקן ((beta glucan, הנמצא בשמרים ובפטריות, בעיקר מסוג shiitake, שמפיניון, קורדספט וריישי. שיבולת שועל גם היא מכילה בטא גלוקן, אולם היא ללא גלוטן.
השאלה היא, האם המיטוכונדריה יכולה לחזור לפעילות תקינה? שאלה נוספת היא, האם בלוטת התימוס יכולה להמשך לתפקד ולשמור על המערכת החיסונית ערנית ופעילה? שאלות אלה ואחרות הן חשובות מכיוון שכל זמן שהמיטוכונדריה ממלאת את תפקידה בייצור אנרגיה בצורה מיטבית, והתימוס פעיל כהלכה, אנו נרגיש בריאים ואנרגטיים. ולכן, שמירה על פעילות תקינה של המיטוכונדריה ושל התימוס היא המשימה העליונה.
            בהקשר להתחדשות הפעילות של התימוס, מדענים סבורים שבעתיד ימצאו את החומרים הנחוצים כדי לשפר את פעילות התימוס ולמנוע את התפתחותם של מחלות זיהומיות ושל סרטן בגיל מבוגר. לפי ניסיוני, חומרים אלה כבר קיימים בגוף, והם ההורמונים IGF-1, טסטוסטרון, אסטרדיול, פרוגסטרון ו-DHEA, שבמינון המתאים יכולים לחדש את הפעילות של התימוס. אולם הורמונים אלה נמצאים בחסר בגיל מבוגר ולכן המערכת החיסונית נחלשת.
            מחקרים רבים התמקדו בשמירה על הפעילות ועל ההתחדשות של המיטוכונדריה. בנושא זה של דרכי מניעת הנזקים במיטוכונדריה המחקרים הובילו את החוקרים למסקנה שפעילותה התקינה של המיטוכונדריה תלויה במספר גורמים:
  1. הגוף מייצר בעצמו אמצעי הגנה שמנטרלים את ההשפעה של הרדיקלים החופשיים על המיטוכונדריה. אלו הם האנזים גלוטטיון (glutathione), Superoxidase Dysmutase ו- Catalase. הם חלבונים המיוצרים בכל התאים עצמם, אולם במיוחד בכבד, שתפקידו לנטרל חומרים ביולוגיים רבים ורעלים שונים המגיעים אליו. הגלוטטיון זקוק למינרל סלניום ולחומצה האמינית cysteine כדי לפעול, והוא אחד החומרים החשובים בגוף בתפקוד זה; הוא נצמד לרעלים ולפסולת, לשומנים שונים המגיעים לכבד, ומנטרל אותם לפני שהם פוגעים באנזימים של המיטוכונדריה. הוא נחוץ גם לייצור של חנקן חמצני (NO - חומר החיוני לתפקוד תקין של האנדותליום). בנוסף, הגלוטטיון משמש נוגד-חמצון חזק מאוד במיטוכונדריה, המנטרל את הרדיקלים החופשיים באופן מיידי. כאשר רמתו או רמתו של הסלניום נמוכות, מתפתח עומס חמצני (ריבוי של רדיקלים חופשיים), הגורם להתפתחות של מחלות רבות. החלבון Superoxidase Dysmutase זקוק לאבץ, למגנזיום ולנחושת בכמויות זעירות כדי לתפקד. חלבון זה, בנוסף להשפעתו כנוגד חמצן במיטוכונדריה, פעיל גם כחומר אנטי-דלקתי. ה-catalase, אנזים חשוב ביותר זה, מפרק את מי החמצן למים ולחמצן, וכך מונע נזק למרכיבי התאים. הוא זקוק לברזל כדי לתפקד.
  2. חומר אחר המנטרל את הפעילות של הרדיקלים החופשיים הוא Acetyl-L-carnitine. חומר ביולוגי זה מיוצר בכבד, בכליות ובמוח, והוא בעל השפעה נוגדת-חמצון חזקה. בדרך זאת חומר זה משפר את הפעילות של המיטוכונדריה. תכונה נוספת שלו היא שהוא מאפשר למולקולות של שומן וסוכר להיכנס לתוך המיטוכונדריה ולהפוך אותן לאנרגיה בתאי המוח ושריר הלב. ייצורו בכבד פוחת עם הגיל.
  3. חומרים מזינים אחרים המסייעים לתפקוד התקין של המיטוכונדריה, הנקראים חומרים מזינים למיטוכונדריה, בחלקם מיוצרים בגוף ובחלקם נמצאים במזון. כולם יכולים למנוע את ההשפעה של המזיקים השונים על המיטוכונדריה. החומרים החיוניים החשובים הם:
  • Nicotinamide riboside (NR)
  • חומצה אלפה ליפואית
  • Omega 3
  • קו-אנזים 10Q
  • ויטמינים מסוג B
  •  Pyrroloquinoline quinine (PQQ)
            החשיבות של החומרים האלה נובעת מכך שהם משפרים את הפעילות של המיטוכונדריה ומכך שמרביתם פועלים כנוגדי-חמצון חזקים, מייצבים את הפעילות של הממברנה במיטוכונדריה, מונעים נזק במערכת האנזימטית שלה ומעוררים את הפעילות של תאי-האם. לכן, התזונה שאנו אוכלים, יש לה חשיבות רבה לפעילות התקינה של הגוף; החומרים הטבעיים האלה נחוצים כדי לשמור על הפעילות התקינה של האנזימים הרבים, על הדנ"א ועל ייצור כמות מיטבית של חלקיקי ATP. פעילות תקינה של המיטוכונדריה וייצור מיטבי של ATP שווים לאנרגיה מיטבית ולבריאות טובה!
נוסף על כך, להגנה על המרכיבים השונים של המיטוכונדריה נדרשת רמה מיטבית של הורמונים הידועים בפעילותם הישירה במיטוכונדריה במטרה לשכפל את הדנ"א שלה, לשכפל קטעים ממנו ולגרום לריענון של האנזימים שניזוקו ושאינם מסוגלים לפעול עוד. ההורמונים הממלאים את התפקיד הזה הם T3, טסטוסטרון (גבר) או אסטרדיול (אישה), פרוגסטרון (אישה), DHEA, ההורמון IGF-1 ואינסולין ברמות מיטביות. מצד שני, ידוע שהפעילות של המיטוכונדריה עלולה להיפגע כתוצאה מגורמים נוספים, כגון סטרס ממושך בגלל עלייה ברמה של הורמון הקורטיזול, חוסר שינה, מחלות זיהומיות, אספקה לא מספקת של חמצן לתאים, רעלים שונים הנמצאים בסביבה והשפעה של תרופות שונות הפועלות ישירות על המיטוכונדריה. טיפול פרטני בכל הגורמים האלה יכול לחדש את הפעילות של המיטוכונדריה ולמנוע את המחלות הקשורות לתפקוד הלקוי שלה.
כך, כאשר אנו מגיעים לגיל יותר מבוגר, המיטוכונדריות שלנו מזדקנות יחד אייתנו, ומספרן בתוך התא הולך וקטן בגלל נזקים הנגרמים על ידי חומרים רבים בתוכה. כך, גם האנזימים בתוך הציטופלזמה של התאים מאטים את פעילותם בגלל ירידה באספקת חלקיקי ATP או חוסר ריענון שלהם עקב ירידה בייצור של ההורמונים הטבעיים ועקב רמות נמוכות של ויטמינים ומינרלים שונים. בנוסף, במהלך החיים כל המערכת האנזימטית והמיטוכונדריות נפגעות כתוצאה מרעלים שונים          שנכנסו             לגוף מבחוץ ולא נוטרלו או כתוצאה מכאלה שאנו מייצרים בתוכנו.
 
 
איור 4 - בצד שמאל רואים את המרכיב המולקולרי של כל חומר יסוד, במקרה זה של החמצן בטבע: גרעין במרכז ושני אטומים (אלקטרונים) המסתובבים מסביב לגרעין ושומרים על האיזון החשמלי ביניהם. כאשר המיטוכונדריה משתמשת בחמצון, אחד האטומים יוצא מהמעגל במהלך ייצור האנרגיה. כך המולקולה של חמצן והאלקטרון הופכים לבלתי יציבים (= רדיקל חופשי), והאטום של החמצן והאלקטרון עצמו מחפשים מולקולה אחרת כדי להתחבר אליה ולאזן את המתאם החשמלי שלהם
            אחד הרעלים החשובים שהגוף מייצר הוא הרדיקלים החופשיים (איור 4). אלה הם צורני        אטומים או מולקולה שחסר להם אלקטרון אחד או יותר, והם בעלי מטען חשמלי חופשי לא מסווג.          מולקולות אלה מחפשות בתא מולקולות אחרות כדי להתחבר אליהן ולנטרל את המטען החשמלי           שלהן עצמן (איור 4).
תהליך זה נקרא התחמצנות או סטרס חמצני. תופעה זאת דומה לחלודה המופיעה במכונית או לשינויים בצבע של כל מזון החשוף לאוויר. המקור העיקרי של הרדיקלים החופשיים בגוף הוא תוצר לוואי טבעי של שימוש במולקולות של החמצן על ידי המיטוכונדריה בתהליך של ייצור חלקיקי האנרגיה ATP. מולקולה של חמצן מורכבת מגרעין של חמצן המאוזן מבחינה חשמלית על ידי שני אלקטרוני מימן המסתובבים סביב הגרעין כמו כדור הארץ סביב השמש. כאשר המיטוכונדריה משתמשת בחמצן כדי לייצר אנרגיה, מולקולת החמצן מאבדת אלקטרון מימן אחד, וכך החמצן הופך למולקולה בלתי יציבה, שיכולה להתחבר למרכיבים השונים במיטוכונדריה או מחוץ לה ולגרום לנזק באנזימים השונים, בדנ"א או בכל מרכיב אחר בתא. כאשר המולקולה של הרדיקל החופשי מתחברת למולקולה של חלבון, של שומן או של חומר ביולוגי אחר בתוך התא, היא אמנם מנטרלת את המטען החשמלי שלה עצמה, אבל הרדיקל החופשי משנה את המבנה המולקולרי התלת-ממדי של החומר הביולוגי שאליו הוא התחבר. עקב כך המולקולה מאבדת את צורתה הטבעית התלת-ממדית ואת הפעילות הביולוגית שלה.
מקורות אחרים לייצור של רדיקלים חופשיים הם גורמים שונים בתוך הגוף שלנו כגון דלקת, זיהום חיידקי או חיצוני כגון קרינה רדיואקטיבית, תרופות, עישון, קרינה אולטרה-סגולה, טלפון סלולר, גלים קצרים, חשיפה לכימיקלים במזון, רעלים שונים במים או באוויר ובתוך הגוף כאשר אנו מבצעים פעילות גופנית רגילה. באופן נורמלי, הרדיקלים החופשיים צריכים להיות מנוטרלים מיידית על ידי חומרים שונים הנקראים נוגדי-חמצון ומיוצרים בתוך התאים, כמו החלבונים גלוטטיון (glutathione), Superoxidase Dysmutase, catalse ורבים אחרים שנמצאים במזון. אולם כאשר רמתם של נוגדי החמצון השונים איננה מספקת כדי למלא את תפקידם, המולקולה של הרדיקל החופשי מתחברת למולקולות ביולוגיות רבות ומנטרלת את פעילותן בתוך המיטוכונדריה או בתא עצמו. חיבור זה מעורר את הייצור של הרדיקלים החופשיים הנוספים בתא, ובסופו של דבר החומרים הביולוגיים השונים חדלים מלמלא את תפקידם, לכן יש צורך להחליפם. לפיכך, הרדיקלים החופשיים קשורים להפרעות רבות בתפקוד התא, הגורמות להתפתחות של מחלות כרוניות רבות. אלה מביאות להרס אטי של רקמות הנגועות בדלקת, המתפתחת כתוצאה מהשפעתם של הרדיקלים החופשיים. ניתן לבדוק את הרמה של הרדיקלים החופשיים בגוף בטלפון 09-9577595.
התפקיד של נוגדי-חמצון הוא לתרום אלקטרון אחד או יותר על מנת לייצב את המתח החשמלי של הרדיקל החופשי, כדי למנוע התחברותו לחומר ביולוגי פעיל וגרימת נזקים לחלבונים או לשומנים ברקמה חיה על ידי שמירת צורתם התלת-ממדית של החומרים האלה (איור 5).

איור 5 – נוגד חמצן תורם אלקטרון אחד או יותר לרדיקל החופשי על מנת לאזן את המתאם החשמלי שלו
כך, במידה שקיימת רמה נמוכה של נוגדי-חמצון טבעיים שהגוף מייצר או שמופקים מהמזון, הפעילות הביולוגית בתוך הציטופלזמה של התאים ובתוך המיטוכונדריה מאטה בהדרגה את פעילותה. הפגיעה במרכיבים של המיטוכונדריה תגרום לייצור מופחת של חלקיקי אנרגיה. התוצאה הסופית היא שהאדם מתחיל לחוש עייפות מכיוון שחילוף החומרים בתא עצמו ובגוף בכלל הולך ויורד, וחום הגוף יורד גם הוא מתחת ל-37 מעלות צלזיוס. התאים ישתמשו בפחות יסודות מזון לייצור אנרגיה, בעיקר פחמימות או שומנים, לכן נוצר עודף של קלוריות שאינו מנוצל בתוך התא והופך למאגרי שומן באזורים השונים בגוף. נוסף לכך רמות הסוכר והכולסטרול בדם עולות. באופן מעשי, הרבה מחלות, כגון סוכרת, כולסטרול גבוה, השמנה ועוד, נובעות מתפקוד לקוי בפעילות של המערכות האנזימטיות בציטופלזמה ובמיטוכונדריה של התאים.
הבעיה העיקרית העומדת לפני אנשים אחרי גיל ארבעים-חמישים היא הירידה הבלתי נמנעת של ייצור האנרגיה והפעילות המטבולית של הגוף כתוצאה מרמה נמוכה של נוגדי-חמצון, ירידה בייצור ההורמונים בגלל הזדקנות של הבלוטות המייצרות אותם בעצמן, ירידה ברמת הוויטמינים והמינרלים עקב הפרעות בספיגה במערכת העיכול ובסופו של דבר - ירידה בפעילות של המיטוכונדריות. דוגמה מחיי היום-יום היא שעם הגיל, הבלוטות פשוט מפסיקות לתפקד, ולכן האישה מפסיקה לבייץ כל חודש (הווסת נפסקת) ומתחילות להופיע תלונות הקשורות למצב זה. הגבר נחלש מבחינה מינית, לכן הוא מתלונן על עייפות ועל שינוי במצבי הרוח למשל. עקב כך, המרכיבים הרבים בתאים אינם מחדשים את התאים שניזוקו, חומרי פסולת אינם מפונים, והם מצטברים בתוך התאים, ועל עור הפנים מופיעים בצקות וקמטים. לכן, אם רמתו של הורמון מסוים בגוף אינה מספקת כדי למלא את משימתו, התהליכים האנזימטיים הביולוגיים בגוף מתמעטים, כלומר חילוף החומרים (BMR – Basal Metabolic Rate) והטמפרטורה יורדים. ירידה בחילוף החומרים היא הביטוי של כל התהליכים שתיארנו והסיבה העיקרית לכך שאנו חשים עייפות ומפתחים מחלות שונות. תבדקו את חום הפה ותראו אם חום הגוף הוא פחות מ-37 מעלות צלזיוס!
לסיכום, בשנות הארבעים-חמישים לחיים אנו חשים בשינויים גופנים, מנטליים ותפקודיים. הסיבות לכך קשורות להצטברות של רדיקלים חופשיים, עלייה בחומרים רעילים שונים, ירידה ברמת הייצור של חלקיקי אנרגיה במיטוכונדריה. התפתחות הדרגתית זו בגוף גורמת להאטה בפעילות האנזימים ובמטבוליזם בתוך התא, לפגיעה במבנה התלת-ממדי של האנזימים על ידי רעלים המיוצרים בתוך הגוף או על ידי כאלה שנכנסים מבחוץ. התוצאה הסופית היא האטה בחילוף החומרים בתוך הרקמות והגוף בכלל, המלווה בירידה בחום הגוף ובחילוף החומרים האטי. בשלב זה ניתן להחזיר את החיוניות שהייתה לנו לפסים נורמליים, כפי שנראה בפרקים הבאים.
משנות החמישים לחיינו ומעלה, אנו נתקלים בתופעות יותר ברורות מאלה שהיו לנו בעשר או בעשרים השנים הקודמות. הרעלים הסביבתיים והפנימיים הצטברו ברקמות ובבלוטות שלנו וגרמו לנזקים. הבלוטות השונות בגוף הפחיתו את פעילותן באופן משמעותי, כמות ההורמונים הפעילים והחומרים המזינים המגיעים לרקמות פחתו באופן ניכר. דיאטה לא מבוקרת ואורח חיים לא בריא החמירו את המצב הבריאותי שלנו, עלינו במשקל, פעילות המיטוכונדריות בתוך התאים נחלשת באופן ברור, ומספרן פחת. אנו מרגישים עייפות ניכרת, התאים אינם מתחלקים לתאים חדשים, וכביטוי לכך העור מתקמט באזורים שונים בגוף. כתוצאה מכל התהליכים שתיארנו, נגרמת תופעה של מחלות הקשורות לתת-פעילות הורמונלית, המערכת החיסונית נחלשת, ואנו חשופים לחיידקים, לנגיפים ואפילו להופעה של תאים סרטניים.
 כל השינויים ההורמונליים והביולוגיים המופיעים בשנים אלה מובילים להתפתחות של מחלות רבות, בהן טרשת העורקים, הגורמת לחסימות העורקים שונים בגוף בגלל כולסטרול גבוה, סוכרת והשמנה, הפוגעת במערכת העצבים ובכלי הדם, לפגיעה במפרקים, אוסטיאופורוזיס, מחלות אוטואימוניות, מחלת אלצהיימר, יתר לחץ דם ומחלת הסרטן.
לסיכום, השינויים המתרחשים בגוף האדם בתקופה זאת של החיים הם:
  1. שינויים הורמונליים לעומת הערכים שהיו לנו בגיל צעיר:
שם ההורמון ומקורו                                        רמתו בדם
IGF-1 (בלוטת יותרת המוח) יורדת
Cortisol (בלוטת האדרנל) עולה
DHEA (בלוטת האדרנל) יורדת
TSH (בלוטה יותרת המוח) תקינה או עולה
T4 (Tyroxine) (בלוטת התריס) תקינה או יורדת
T3 (Triiedothyronine) (בדם) יורדת
Parathyroid Hormone (בלוטת יותרת התריס) עולה
Vitamin D25 (OH) יורדת
LH (Luteinizing Hormone) (בלוטת יותרת המוח) עולה (אישה) או תקינה (גבר)
FSH(follicular stimulating hormone) (בלוטת יותרת המוח) עולה (אישה) או תקינה (גבר)
Testosterone Total (אשכים) יורדת (גבר) יורדת או עולה (אישה)
Bioavailable Testosterone (אשכים) יורדת
Insulin (לבלב) עולה
Estrogen (שחלות) יורדת
 Progesterone(שחלות) יורדת
Melatonin (בלוטת האצטרובל) יורדת
 
 
  1. ירידה בפעילות של המערכת החיסונית: המערכת החיסונית היא מערכת המורכבת מתאים, מבלוטות הלימפה ומהתימוס. מטרת המערכת היא להגן על הגוף מפני פלישה של וירוסים, חיידקים, פטריות או טפילים או מפני תאים סרטניים המתפתחים בגוף. התאים האחראים למשימה זאת הם הכדוריות הלבנות בספירת הדם, המורכבות מסוגים שונים: גרנולוציטים, לימפוציטים, אאוזינופילים ומונוציטים. הגרנולוציטים נוצרים במח העצם. בדם הם מיועדים להילחם בעיקר נגד חיידקים. הלימפוציטים הם תאים שנמצאים בעיקר בבלוטות הלימפה, בטחול, בתימוס ובדם. המונוציטים הם תאי-האם של הגרנולוציטים. האאוזינופילים מתחברים לחומרים בעלי השפעה אלרגית ומנטרלים אותם. הלימפוציטים מסוג T עוברים הכשרה מיוחדת בבלוטת התימוס, וכך הופכים לתאי הרג טבעיים כדי לתת תגובה חיסונית מתאימה כאשר תאי ה-T באים במגע עם חיידקים, וירוסים או תאי סרטן. אולם מספרם של תאי ה-T  יורד וכל אנו חשופים לווירוסים, חיידקים ולריבוי של תאי סרטן בגוף. המונוציטים הם תאי-האם של הגרנולוציטים. האאוזינופילים מתחברים לחומרים בעלי השפעה אלרגית ומנטרלים אותם.
  2. התאים יכולים להתחלק עד מספר פעמים קבוע מראש: יכולת זאת נובעת מכך שבכל זרוע של הגנים (כרומוזומים) בגרעין קיימים זנבות קטנים הנקראים טלומרים (telomeres) המורכבים מחמישים עד מאתיים סיגנלים או סימנים (איור 6). בכל פעם שהתא ניזוק הוא מתחלק לשני תאים חדשים, וסימן אחד בטלומר יורד. לכן הטלומרים מתקצרים באופן הדרגתי עד שהסיגנלים נגמרים. כתוצאה מכך התאים אינם מתחלקים יותר. ביטוי לכך הוא קמטים המופיעים בעור, ובאיברים קיימים תאים רבים פגומים שאינם מתפקדים מאחר שאינם יכולים להתחלק בשני תאים בריאים. מערכות אנזימטיות שלמות בתוכם אינן מתפקדות. מדענים עובדים על התשובה לשאלה אם ניתן להאריך את הטלומרים, ואני מניח שבעתיד הקרוב המדע ימצא אמצעים כלשהם לחידוש את חלוקת התאים בתאים חדשים, רעננים יותר.
  3.   6טלומרים (www.en.wikipedia.org)
  4. עלייה בנזקי הרדיקלים החופשיים: כפי שהסברתי קודם, הרדיקל החופשי הוא מולקולה בעלת אלקטרון בלתי יציב. הוא נוצר בעיקר במהלך המטבוליזם התקין של החמצן במיטוכונדריה. התוצאה היא שבמשך הזמן רמת הרדיקלים החופשיים עולה, ומצב זה עלול לפגוע במרכיבים השונים של התא. קימים מנגנונים טבעיים המנטרלים את הרדיקלים החופשיים באמצעות נוגדי-חמצון. שניים מהחומרים החשובים האלה הם האנזים glutathione והחלבון superoxide dismutase, וירידה ברמתם עם הגיל תאפשר עלייה ברמת הרדיקלים החופשיים, נזק בתאי הגוף וקיצור חייהם של התאים - כפי שחוקרים רבים הוכיחו בתנאי מעבדה ובמחקרים אצל בני האדם. גם נוגדי-חמצון טבעיים אחרים הנמצאים במזון, כגון ויטמין E, ויטמין A, ויטמין C, התרוששו. לפיכך חשיבותה של התזונה הבריאה היא גבוהה.
  5. נזקים בדנ"א בגרעין ובמיטוכונדריה: הדנ"א מכיל את המידע התורשתי הדרוש לבניית התאים ותכולתם מחדש. כל פגיעה בדנ"א, בגרעין או במיטוכונדריה, עלולה לגרום לתפקוד לקוי של התאים בגלל אי יכולת של הדנ"א לשכפל קטעים ממנו ובגלל היעדר של חלבונים הנחוצים לתפקוד של התא והרקמות. קיימים גנים בשם BRCA1 ו-BRCA2, המסוגלים לתקן את הנזקים בדנ"א או לגרום לחלוקת התא לשני תאים בריאים. הנזקים בדנ"א או בגנים BRCA1 ו-BRCA2 יכולים להיגרם כתוצאה מגורם חיצוני (קרינה) או פנימי (רדיקלים חופשיים) או מחומרים רעילים הגורמים למוטציה (שינוי בקוד הגנטי) בדנ"א. כאשר הרדיקלים החופשיים גורמים למוטציה בדנ"א, ההתנהגות התקינה של התא משתבשת, והתאים עלולים להפוך לתאים סרטניים המתרבים במהירות.
  6. תהליך של גליקציה (סכרור): גליקציה היא ריאקציה כימית בין מולקולה של סוכר המתחברת למולקולה של חלבון או שומן. תהליך זה קיים ביתר שאת במחלת הסוכרת, והתחברות זו גורמת לנזק בלתי הפיך במולקולה של החלבון או של השומן. דוגמה לכך היא בדיקת HbA1C, המנווטת את הריאקציה בין הסוכר לחלבון בהמוגלובין של כדורית אדומה. אולם עם הגיל רמת הסוכר בדם עולה, הנזקים לרקמות מתרחבים, והחלבון HbA1C עולה. כתוצאה מכך מופיעים נזקים בלתי הפיכים בעור וקמטים בעור, בדופנות העורקים, בעדשת העיניים וברשתית, במערכת העצבים, בכליות ובדנ"א עצמו.
לסיכום הפרק הזה, אנו יכולים להגיד שהמידע שהצטבר על תהליך ההזדקנות הוא גדול ביותר. כאשר אנו יודעים מה הם הגורמים המשפיעים על תהליך זה, קיימת אפשרות לרסן אותם כדי להאט את תהליך ההזדקנות. אם אנו מעוניינים לשפר את איכות החיים שלנו בגיל מבוגר, אנו חייבים לשים לב לשינויים אלה ולתקן אותם מבעוד מועד, כבר בשנות הארבעים בחיינו, כדי לטפל בהם לפי הצורך ובאופן פרטני לפי הופעתם ולמנוע מהם להוביל אותנו להזדקנות ולמוות בטרם עת.
            לפיכך, אתר זה מיועד לתת לכל אדם המעוניין בכך את הידע הבסיסי להבנת התהליכים המתרחשים בגופו, להבנת הסימפטומים כדי לאתר אותם ולטפל בהם מוקדם ככל האפשר במסגרת יכולתנו והבנתנו ובעזרת הצוות הרפואי. גישה זאת יכולה לסייע ולטפל במגוון מחלות בגיל מבוגר באמצעות חומרים טבעיים של הגוף עצמו, ובאמצעות מעט תרופות או בלעדיהן. המטרה שלנו תהיה להחזיר את החומרים הביולוגיים השונים לרמות שבהן היו בגיל צעיר, לשפר את הפעילות של המערכת החיסונית, לשמור על הפעילות התקינה של המיטוכונדריה, למנוע נזקים בדנ"א, למנוע נזקים בתאים כדי לא לגרום לחלוקת התאים ולקיצור הטלומרים, לנטרל את הרדיקלים החופשיים ולהקטין ככל האפשר את סכרור הרקמות. 

חפש
 
 אין להשתמש במידע שבאתר כתחליף לאבחנה ולטיפול רפואי מוסמכים והאחריות לגבי התוצאות חלה על המשתמש בלבד
כל הזכויות שמורות ל ד"ר אלכס ארדיטי עיצוב ובניית אתר: אינטרטק בניית אתרים
לייבסיטי - בניית אתרים