בריחת סידן (אוסטאופורוזיס)
האוסטיאופורוזיס היא מחלה הנגרמת כתוצאה מצפיפות עצם נמוכה או כתוצאה מבריחת סידן מהעצמות. המחלה נחשבת לשכיחה יותר אצל נשים, אולם גברים סובלים ממנה באותה מידה. בדרך כלל, האבחנה של המחלה בגברים ובנשים היא מאוחרת, לכן האוסטיאופורוזיס מגיעה לשלבים מתקדמים ביותר בשני המינים. אוסטיאופורוזיס גורמת להיחלשות במבנה העצמות, לעקמת, להקטנת הגובה של החוליות ולשברים אחרי חבלות או נפילות קלות יחסית (איור 1).
איור 1 - התפתחות האוסטיאופורוזיס: עקמת בעמוד השדרה וירידה בגובה הגוף
מה הן הסיבות לאוסטיאופורוזיס?
כאשר היינו צעירים, העצמות שלנו היו דומות לחתיכות של סלע. מבחוץ ומבפנים העצם נראתה מוצקה. אבל בגיל מבוגר העצם יכולה להיראות בסדר מבחוץ, אולם מבפנים קיימים חורים גדולים ואובדן משמעותי של מבנה העצם (איור 2).
העצם היא רקמה חיה, הנמצאת כל הזמן בתהליך של בנייה והרס כתגובה להשפעה של הורמונים ושל גורמים סביבתיים. למעשה, העצם משמשת מחסן ענקי של מינרלים, בעיקר סידן ומגנזיום - מינרלים חשובים הממלאים תפקידים ביולוגיים רבים.
קיימים שני סוגים של תאים ברקמת העצמות: האוסטאובלסטים (osteoblasts) - בקיצור תאי ה-,OB והאוסטאוקלסטיםosteoclasts) ) - בקיצור תאי ה-OC. תאי OB נמצאים תחת השפעה של הורמונים שונים. אלה הם תאים גדולים המייצרים מטריצה חלבונית שעליה הסידן והמגנזיום שוקעים כדי לייצר עצם חדשה. לעומת זאת, התאים מסוג OC גם הם תאים ענקיים בעלי גרעין גדול, שתפקידם להרוס את העצם על מנת לשנות את צורתה בתגובה להשפעת הגרביטציה ולמשיכת השרירים המחוברים לשלד. בגיל צעיר פעילותם של תאי ה-OC קשורה להשפעה של הורמון הגדילה על אורכן של העצמות. פעולה זו מיועדת לתקן נזקים מיקרוסקופיים המצטברים כתוצאה מפעילות יומיומית, והיא מונעת הצטברות של עצם ישנה, שעלולה להישאר בתוך העצמות עם התקדמות הגיל. עד גיל ארבעים הפעילות של תאי ה-OB, המיועדת לבניית העצם, עולה בהרבה על הפעילות של תאי ה-OC, של הרס העצם. תאי OB נתונים להשפעה של הורמון הגדילה, טסטוסטרון, אסטרדיול, פרוגסטרון, 3T והוויטמינים D ו-K. לעומת זאת, תאי ה-OC נתונים להשפעה של הורמון הבלוטה פרתירואיד, של הקורטיזול ושל ההורמון קלצטונין (calcitonin), המשפיע על הפעילות של שני סוגי תאים.
 
איור 2- מבנה עצם תקין בצד שמאל, ועצם שבה קיימת בריחת סידן (אוסטיאופורוזיס) בצד ימין (www.en.wikipedia.org)
מחקרים רבים גילו שהגורם להתפתחות של אוסטיאופורוזיס איננו רק חוסר איזון הורמונלי אחרי שנות הארבעים לחיים, אלא שקיימים גורמים נוספים שיש להביא בחשבון ועלולים לסייע להתפתחות המחלה, כגון סוכרת מסוג I ומסוג II, עומס חמצני הנובע ממחסור בנוגדי-חמצון, גיל מבוגר הפוגע בפעילות של ה-OB, עלייה בהומוציסטאין בגלל ירידה ברמת הוויטמין B12 והחומצה הפולית. אצל אנשים מבוגרים ההשפעות על דחיסות העצם הן יתר לחץ דם וכבד שומני, הקשורים בתסמונת מטבולית, הנחשבת לגורם סיכון נוסף להתפתחות של אוסטיאופורוזיס. זאת מכיוון שחולים אלה הם בעלי תנועה מוגבלת, נוטים ליפול יותר ובנוסף, המחלה המטבולית גורמת להפרעה במטבוליזם של החלבונים הנחוצים לבניית מטריצה של חלבונים וחוסר פעילות מגבירה את בריחת הסידן.

מחסור בוויטמין D ובוויטמין K, תזונה ללא סידן ומגנזיום, יש להם השפעה שלילית על בנייה ועל שמירה של בריאות העצם. עישון ושתיית אלכוהול קשורים להתפתחות של אוסטיאופורוזיס מכיוון ששני גורמים אלה מורידים את הייצור של הורמוני המין, ומשפיעים על הפעילות של ההורמון אסטרדיול וטסטוסטרון - שני ההורמונים החשובים ביותר לבניית העצם. מכיוון שרמת ההורמון קורטיזול עולה עם הגיל, הוא מהווה גורם נוסף להתפתחות של אוסטיאופורוזיס. גורם דומה הוא טיפול תרופתי בסטרואידים או המחלה על שם קושינג (Cushing), שבה קיימות רמות גבוהות של קורטיזול, שכן שהורמון זה מעודד את פירוק מבנה העצם. תרופות לדילול הדם גורמות לירידה ברמת הוויטמין K ומביאות למצב של בריחת יתר של סידן, מאחר שוויטמין K משתתף בייצור של מטריצה חלבונית לשקיעת הסידן בעצמות. חולים הסובלים מתת-פעילות של בלוטת התריס או מפעילות יתר של בלוטת יתר התריס נוטים לפתח מוקדם אוסטיאופורוזיס, אם אינם מטופלים. לכן, כאשר אנו ניצבים מול חולה שסובל מאוסטיאופורוזיס, יש להביא בחשבון גורמים אלה שתיארנו, מלבד המחסור ההורמונלי, כסיבה נוספת להתפתחות המחלה.

ההורמונים החיוניים המיועדים לשמור על הפעילות התקינה של תאי ה-OB הם האסטרדיול והפרוגסטרון (באישה) והטסטוסטרון (בגבר). בנוסף, ההורמון קלציטונין - עוד הורמון חלבוני המיוצר בבלוטת התריס - תפקידו לגרום לספיגת הסידן במעיים, להפעיל את תאי ה-OB, לדכא את הפעילות של תאי ה-OC ולאפשר הפרשה של סידן בכליות כדי לשמור על רמתו מאוזנת בדם. כאשר אנו עוברים את גיל ארבעים, רמה ההורמונים האלה בדם מתחילה לרדת באופן הדרגתי ומשפיעה על הפעילות של בניית העצם החדשה על ידי תאי ה-OB כך שפעילותם יורדת. לעומת זאת, הפעילות

סימפטומים ואבחון המחלה
איור 3 - מראה בדיקה של צפיפות עצם באישה בת 75. הכוכבית נמצאת בשטח האדום, כלומר קיים מצב מתקדם של בריחת סידן. שלושה קווים מקבילים מסמנים את הערכים ה"נורמליים" של האוכלוסייה הכללית מגיל עשרים עד מאה. מגיל 40 שלושה הקווים אלה יורדים בהתמדה לכיוון שבע צהוב-אדום ומסמלת התפתחות הדרגתית ובלתי נמנעה של אוסטאופורוזיס.
של תאי ה-OC, ההורסים את בניית העצם, נשארת ללא שינוי. כך האוסטיאופורוזיס מתפתחת לאט-לאט, ובמשך הזמן מתרחשת תופעה שבה דרגת הספיגה והרס העצם עולה בכמה מונים על זאת של בניית עצם חדשה (איור 2). לכן במחלה זאת קיים כל הזמן חוסר איזון בין בנייה וספיגת סידן בכל עצמות הגוף במשך תקופה ממושכת. המחלה מתפתחת יותר בחוליות ובעצמות הארוכות            המחלה מתפתחת בשקט וללא תלונות במשך זמן רב (כעשר שנים), ולכן האבחון שלה מאוחר בדרך כלל. רק כאשר מופיעים כאבים עזים בעמוד השדרה, שברים בעקבות חבלה מינורית או ששמים לב שיש ירידה בגובה, נעשות בדיקות לאבחון המחלה. אצל נשים וגברים מופיעה גיבנת כתוצאה מירידה בגובה החוליות שבעמוד השדרה. גם כאבים חזקים המקרינים מעמוד השדרה לגפה העליונה או התחתונה, הם ביטוי ללחץ על שורש העצב במעבר הבין-חולייתי. במצב זה מתפתחים גם מוגבלות בתנועה, כאבים בגב והגבלה בהליכה בגלל שיניים ניווניים במפרקים.
             האבחון של המחלה נעשה על ידי בדיקת צפיפות עצם (איור 3). בדרך כלל הוא נעשה מאוחר, בזמן שהכוכבית המסמלת את דרגת איבוד העצם כבר נמצאת באזור הצהוב-האדום, המסוכן. אם נסתכל באיור 3, נשים לב לשלושה קווים מקבילים בצבע כחול: הם מסמנים את המצב של צפיפות העצם של האוכלוסייה הכללית מבחינה סטטיסטית במשך השנים שבין גיל עשרים לגיל מאה: עד גיל ארבעים שלושת הקווים מאוזנים והכוכבית נמצאת באזור של הצבע הירוק הבטוח. אולם אחרי גיל ארבעים שלושת הקווים יורדים כלפי מטה לכיוון הצבע הצהוב (אוסטאופניה - (osteopenia והצבע האדום (אוסטאופורוזיס – osteoporosis). הרפואה הקונבנציונלית מתייחסת לירידה בצפיפות העצם אחרי גיל ארבעים כאל תופעה טבעית של הזדקנות, והטיפול המקובל יתחיל רק כאשר הכוכבית נמצאת באזור הצהוב או האדום.
איור 4 - אישה בת 65.8, בדיקה מהתאריך 9.8.2005. משנת 2002 היא מקבלת טיפול למניעת אוסטיאופורוזיס. בהשוואה לאיור הקודם, אנו רואים שהכוכבית נמצאת באזור הבטוח, כלומר בצבע הירוק, צפיפות העצם נראית חזקה יותר מאשר באיור 3, והאישה משוחררת מכאבים במפרקים ובעמוד השדרה
לעומת זאת, אם אנו חושבים על הדרך המניעתית של המחלה, ואנו יודעים שכאשר אנו מגיעים לגיל המעבר, האישה או הגבר יפתחו בוודאות גדולה תהליך של בריחת סידן, שתוביל לאוסטיאופורוזיס ולנזקים במפרקים, מלווים בכאבים, בסבל רב ובהגבלת התנועה במשך מספר רב
של שנים, למה לא להתחיל במניעת המחלה ולטפל בתופעה זאת אחרי גיל ארבעים? תראו את האנשים המבוגרים היושבים בגנים או מסתובבים ברחובות! אם מתחילים את הטיפול מוקדם, ניתן למנוע את המחלה ואת הסבל הרב שנלווה לה בתקופה זו של החיים (איור 4). תופעה נוספת של האוסטיאופורוזיס היא שהסידן שיוצא מהעצמות יכול לשקוע בסחוסים של המפרקים ולגרום לתגובה דלקתית מקומית ולכאבים במפרקים וגם לשקוע ברבדים של העורקים ולגרום להסתיידות בפלאק של טרשת העורקים וליתר לחץ דם.
אז מה עושים?
             על מנת למנוע התפתחות של אוסטיאופורוזיס אצל נשים בגיל המעבר, חברות התרופות קיבלו אישר לשווק בכלל זאת תרופות דמוי אסטרדיול (E2) הפועלות על הקולטן של האסטרדיול (E2) עצמו בעצמות. מבחינה תאורטית, תרופה בשם Evista Raloxifene)) ניתנת לנשים בלבד, ומיועדת להקטין את איבוד העצם בגלל השפעתה על תאי ה-OB. אבל השפעה זאת של התרופה על תאי ה-OB היא מוגבלת, מכיוון שתאי ה-OB משפרים במקצת את צפיפות העצם, אולם התרופה אינה מונעת לחלוטין את ההתפתחות האוסטיאופורוזיס. שוב, זאת מכיוון שהתרופה היא בעלת השפעה ביולוגית מוגבלת של בניית עצם חדשה, מאחר שהמולקולה שלה אינה דומה לאסטרדיול (E2) ביולוגי. בנוסף, הפעילות של תאי ה-OC נמשכת כרגיל, כלומר בכל זאת קיים יותר הרס של עצם חדשה מאשר בנייה שלה.
לעומת זאת, מחקרים אחרים שנעשו על Evista בהשוואה להורמונים סינתטיים אחרים הראו שהתרופה משפיעה בצורה חיובית על מניעת סרטן השד, מכיוון שהיא נקשרת לקולטן של האסטרדיול (E2) בשד. זאת פעילות מבורכת לחולים בסרטן השד, אך היא יעילה פחות במניעת אוסטיאופורוזיס. ההשוואה לא נעשתה כמובן כנגד הורמונים טבעיים, מכיוון שאז ההבדל בפעילותם של ההורמונים הטבעיים היה נראה כשידם על העליונה. תופעות הלוואי של התרופה הן החמרה בגלי חום, התכווצות בשרירי הרגליים והופעה של קרישי דם ושטף דם במוח ובמקרים בודדים, סרטן הרחם.
            קיים סוג אחר של תרופות לטיפול באוסטיאופורוזיס ממשפחת הביופוספומטים (biophosphonates) כגון Fosalan, Aclasta, Actomel ואחרות. מה שהאנשים אינם יודעים הוא שתרופות אלה משפיעות ישירות על תאי ה-OC ומיועדות למנוע הרס נוסף וספיגת עצם. התרופות אינן מיועדות לבניית עצם חדשה, אלא מתחברות ישירות לתאי ה-OC כדי להקטין את הרס העצם על ידם. התרופה פוגעת בפעילות האנזימטית של תאים אלה וגורמת למותם. התוצאה הסופית היא שתרופות אלו מעלות במקצת את צפיפות העצם, ואחרי חמש שנים יש להפסיקן. לאור ירידה בפעילות תאי ה-OC, מתרחשת עלייה של נזקים זעירים בעצם ועלולים להופיע שברים בלתי רצוניים וספונטניים, אפילו ללא חבלה. תופעות הלוואי של תרופות אלה הן רבות: עלייה בסטרס החמצני, ירידה בפעילות נוגדי-החמצון בכבד ועלייה ברמת הסממנים הדלקתיים שונים, אפשרות של הפרעות קצב ופרפור פרוזדורים, התפתחות של דלקות או של סרטן במערכת העיכול וסיבוכים בעיניים.
הטיפול היעיל ביותר לאוסטיאופורוזיס מורכב משישה גורמים:
  1. טיפול הורמונלי חלופי רק בהורמונים טבעיים;
  2. מינרלים;
  3. ויטמינים;
  4. דיאטה;
  5. פעילות תקינה של מערכת העיכול;
  6. התעמלות.
איור 5 - אותה אישה מאיור 4 שבוצעה בדיקה שלה בתאריך 13.3.2011. עכשיו היא בת 71.4 (איור בצד שמאל) ואחרי 12 שנה של טיפול למניעת אוסטאופורוזיס (איור מצד ימין) היא מראה שיפור נוסף בצפיפות עצם בשיפור של 1.4% לשנה לעומת מה שהיה לה בגיל 65.8
איור 5 מראת טיפול למניעת אוסטאופורוזיס במשך 12 שנה.
 

חפש
 
 אין להשתמש במידע שבאתר כתחליף לאבחנה ולטיפול רפואי מוסמכים והאחריות לגבי התוצאות חלה על המשתמש בלבד
כל הזכויות שמורות ל ד"ר אלכס ארדיטי עיצוב ובניית אתר: אינטרטק בניית אתרים
לייבסיטי - בניית אתרים